↑ חזור ל סקירות מדדים

למה שנתפשר על סחורה פגומה במדד?

כשקונים בסופר תפוחי אדמה בתפזורת, אנחנו בוררים היטב איזו סחורה תיכנס לעגלת הקניות שלנו אין שום סיבה שלא ניישם את אותו כלל בעת קנייה של סל תפוחי אדמה, או בזמן השקעה במדדי מניות

שאלה: אם הייתם צריכים לבחור מניה אחת לתיק ההשקעות, האם הייתם בוחרים במניה של חברה שמרוויחה כסף באופן עקבי על-פני שנים רבות, או במניה של חברה ששורפת מזומנים בעקביות ולא מצליחה לייצר רווח?

סביר להניח שרובכם המוחלט יעדיף את האפשרות הראשונה. זו אמנם אחת הקלישאות הכי נפוצות בשוק ההון, אך יש קשר ברור בין ביצועי המניה בשוק ההון לרווח שהחברה שהנפיקה אותה מייצרת במהלך פעילותה העסקית. לכן, אם נרצה להחזיק במניות שייצרו לנו את הערך הרב ביותר לאורך זמן, כדאי שנתמקד במניות של חברות שמרוויחות כסף בשורה התחתונה.

הקשר בין מסי ו-CR7 למדד המניות שלנו

הכלל הזה נהיר וברור לרוב המשקיעים כשהם בוחרים במניה מסוימת, אבל נשאלת השאלה מדוע אנחנו מוכנים להתפשר על מדדי מניות שכוללים בתוכם מניות של חברות הפסדיות?

הדבר משול לטריק שיווקי מוכר שמופעל לצערנו על הילדים שלנו. נניח שילדכם מעריץ קבוצה מסוימת, אז באופן טבעי הוא מעוניין לאסוף בעיקר את הקלפים של השחקנים מהקבוצה האהודה עליו (פלוס כמה "כוכבים" מהליגה הישראלית ומאירופה). אבל כולנו מכירים את שיטת המכירה המקובלת של קלפים לילדים: במעטפות.

אותן מעטפות, שהן למעשה "סל של קלפים" במונחים שלנו, מכילות גם כוכבי כדורגל וגם שחקנים פחות מוכרים. מן הסתם, אם היו מוכרים קלפים כבודדים, הרוב המוחלט של הילדים היה רוכש רק את השחקנים האהובים כמו רונאלדו ומסי ושאר הסחורה הייתה נשארת מיותמת בחנויות.

אם נחזור לשאלה למה להתפשר על סחורה פגומה במדד שלנו, זה נכון שבניגוד לבחירה במניה מסוימת לתיק ההשקעות, שבה יש לנו 100% השפעה מה נכניס ולא פחות חשוב, מה לא נכניס לתיק, מוצר מדד הוא Bulit-in. כלומר, ההרכב שלו קבוע מראש ואין לנו כמשקיעים דרך לשנות את המניות שנכללות במדד. אבל, מנגד כן יש לנו 100% שליטה על ההחלטה האם להיחשף למדד זה או שלא.

בעיה מרכזית עם מדדי מניות מובילים בארץ ובעולם, היא שהם פשוט לוקחים את כל המניות בעלות שווי שוק וסחירות מינימליים ומקבצים אותן לכדי סל של מניות המוצעות להשקעה בלחיצת כפתור אחת באמצעות מוצרי מדד עוקבים.

בבניית המדדים הללו לא ניתן שום דגש לביצועים העסקיים של החברות שמניותיהן נכללות במדד. כתוצאה, יש לא מעט מקרים שבהם חברות שמפסידות כסף שנה אחר שנה עדיין מוצאות את עצמן חלק ממדד מניות שמרכז כספים רבים של משקיעים שלאו דווקא היו מעוניינים באותה סחורה פגומה.

כך למשל במדדי הבורסה בישראל, המשקיעים המקומיים מצאו עצמם חשופים למניות כמו מנקיינד, נבידאה, אופקו ואביליטי, שמצבן העסקי לא מזהיר בלשון המעטה, וכמובן שגם ביצועי המניות שלהן בשנים האחרונות לא הסבו נחת למשקיעים.

לאן הולכת חברה שמפסידה כסף?

בשנים האחרונות ראינו פריחה של מוצרי מדד חדשים בעולם, כל אחד עם ה"טוויסט" שלו, שמיישמים אסטרטגיית השקעות שאמורה להכות את מדד השוק הרלוונטי. בין כל מוצרי המדד הללו סביר להניח שלא תמצאו מדד שכולל אך ורק מניות של חברות שמפסידות כסף, מהסיבה הפשוטה שזו דרך בטוחה להפסיד כסף גם בתיק ההשקעות.

על מנת להמחיש את הרעיון הזה, נחלק את כל החברות בשוק המקומי לשתי קבוצות – רווחיות והפסדיות. את הקבוצה של החברות המפסידות נחלק לשני סוגים – אלה שנמצאות בתחילת דרכן ולצורך כך משקיעות משאבים רבים לפיתוח העסק, ומנגד, חברות ותיקות הנמצאות בדעיכה מתמדת.

נתמקד לרגע בקבוצת החברות המפסידות שרק החלו את דרכן. מבחינת רציונלית, ניתן להצדיק השקעה במניות של חברות שמפסידות כסף על בסיס קבוע רק אם מדובר ב"חברות חלום" – כאלה המפתחות תרופה מהפכנית או טכנולוגיה פורצת דרך, שביום מן הימים יצליחו ובדיעבד יתגמלו היטב את המשקיעים על הסיכון הרב שלקחו.

אבל, בדיוק כפי ש-9 מתוך כל 10 חברות הזנק נכשלות, כך גם הסטטיסטיקה פועלת לרעת החברות הציבוריות באותו סטטוס – מרבית "חברות החלום" מסיימות את דרכן כחלום רע, ושילוב של קבוצה זו בתיק ההשקעות, להבדיל ממניית חלום אחת שהצליחה בדיעבד, פוגע בסופו של דבר במשקיעים.

כדי להמחיש את ההבדלים בביצועי החברות הרווחיות מול אלו ההפסדיות, חילקנו את החברות המקומיות לשתי קבוצות. מתוך המניות הנסחרות כיום בבורסה בתל אביב, 66% הן של חברות רווחיות, כלומר כאלה שרשמו רווח חיובי בלפחות 3 מתוך 5 השנים האחרונות, ושליש שייכות לחברות שרשמו בעיקר הפסדים על-פני 5 השנים האחרונות. מתוך הקבוצה האחרונה, 13% (כלומר כ-60 חברות) מייצגות חברות שבכלל לא הרוויחו כסף באף לא אחת מהשנים האחרונות (חלקן בכלל מתקשות להציג הכנסות, כך שברור שהמונח "רווח" זר עבורן).

למה לנסוע עם בלם החירום מורם?

בחינה של ביצועי הקבוצות הללו על-פני 3 ו-5 השנים האחרונות, מראה בדיוק את התוצאה לה ציפינו – המניות של החברות הרווחיות בממוצע הניבו עלייה מרשימה של 205% בחמש השנים האחרונות ושל 75% על-פני שלוש השנים האחרונות. לעומת זאת, המניות של קבוצת החברות ההפסדיות רשמה ירידה ממוצעת של כ-12% ו-6% בהתאמה ב-3 ו-5 השנים האחרונות. דרך אגב, בקבוצת "המפסידות הכרוניות" המצב עוד יותר גרוע.

ומה לגבי תנודתיות? סטיית התקן הממוצעת במחירי המניות של החברות הרווחיות הייתה כ-30% בלבד, לעומת סטיית תקן של יותר מ-80% בשנה בקבוצת המניות ההפסדיות במהלך 5 השנים האחרונות!

המספרים הללו מביאים למסקנה פשוטה – שילוב מניות של חברות שהן מפסידות כרוניות בתוך מדד, שקול לנסיעה ברכב עם בלם החירום מורם – קרי, אפשר לנסוע בצורה הזו, אבל זה פשוט מכביד על ביצועי המכונית, צורך יותר דלק ועלול לגרום לשחיקה מוגברת בצמיגים. על כן, הורדת בלם החירום, או גריעת המניות של החברות ההפסדיות מהמדד, היא מהלך נדרש ורצוי על-מנת לשפר את הביצועים.

הפרסום נכון לתאריך 18/10/2017. אין באמור ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק המתחשב בנתונים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא ואינו מהווה הצעה לרכישת ני"ע